על התקיפה 2.0 – מחשבות בדיעבד

אחרי שפרסמתי את הפוסט הקודם בפומבי, בלי הכנה מוקדמת לסובבים אותי, נעלמתי לשבוע.

אני מודה שהיה לי קשה.

על התקיפה.

התלבטתי לא מעט האם לכתוב על המקרה או לא.
כמה עוד אפשר לקרוא על הטרדות ותקיפות מיניות? ובכלל, כל תרבות כתיבת הפוסטים לטובת שיתופים ויצירת גיבורי תרבות חדשים לכמה דקות זה ממני והלאה.
ובכל זאת, החלטתי קצת להרהר בפומבי במסגרת הפרטים שבאפשרותי לחשוף.

על התפתחות מודל הגבריות: חלק רביעי ואחרון – הגבר הישראלי: מכור היתוך לרב תרבותיות. מפלמ"חניק ועד ספורנוסקסואל

בפוסט הקודם עסקתי בשימוש מודל גבריות מוקצן על מנת להעביר מסרים לאומניים בראשית המאה העשרים, בדגש על אירופה של בין שתי מלחמות העולם. היום, בחלקו האחרון של המאמר, אעסוק במודל הגבריות כאן, במדינת ישראל.

על התפתחות מודל הגבריות: חלק שלישי – פאשיזם, נאציזם, ומה שביניהם.

בפוסט הקודם הסברתי על מודל הגבריות בעת המודרנית, והתמקדתי בקבוצות שלא תואמות לו. הפעם אעסוק בשימוש מוקצן במודל הגבריות בתנועות לאומניות, שאת ההשלכות עקב התפתחותן והתחזקותן, כולנו מכירים בתור מלחמת העולם השנייה והשואה. מדובר במשהו מאד מתומצת (כן, מוזר, זה מאמר שמכיל כבר 3 חלקים לא קטנים, אבל בחיי שזה מתומצת לחלוטין), יש כמובן עוד המון דברים שאפשר להגיד על האידאולוגיות הללו, אבל זה רק הפתיח מנקודת המבט המגדרית.

על התפתחות מודל הגבריות: חלק שני – אז מי לא מתאים למודל החדש?

את הפוסט הקודם חתמתי בשאלה שנשאלה, עת יצרו את מודל הגבריות הבורגני, אי שם בתחילת המודרנה – מי לא מתאים למודל הגבריות החדש? מוסה חקר ומצא כי אלה שלא התאימו למודל זה, לא יכלו להשתייך לקטגוריית הגבריות החדשה. מדובר באנשים שאיימו על הסדר החברתי החדש, ולא תאמו את הנורמות הבורגניות, כמו פושעים או סוטי מין, אך במיוחד – בלטו הזרים, שהפכו די מהר ל"אויב זר". מי למשל?